הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' יאיר ואח'

פסק דין

לפני תובענה בסדר דין מהיר בכל הנוגע לנזק שנגרם לרכב ביום 26/3/2011 (להלן: "התאונה"). בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין :

התובעת, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") היתה במועדים הרלבנטיים המבטחת של רכב מסוג טיוטה (להלן: "רכב התובעת"). לטענת התובעת, רכב התובעת חנה בחניה כדין בסמוך למדרכה ליד ביתו של המבוטח ורכב נוסף פגע בו שעה שנכנס לחניה מאחורי רכב התובעת. אין מחלוקת כי ברכב התובעת לא היה איש במועד התאונה. לטענת התביעה, ברכב הפוגע נהג בעת הרלבנטית מר אריה יאיר, הנתבע מס' 1 (להלן: "יאיר") אשר רכבו היה מבוטח בשומרה חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת מס' 2. שני הנתבעים יכונו להלן ביחד: "הנתבעים".

הנתבעים מכחישים את הטענה לפיה יאיר פגע ברכב התובעת. לטענתם יאיר החנה את הרכב כדין ללא שנוצר כל מגע בין רכבו לבין רכב התובעת, יצא מהרכב והלך לבקר את קרובי משפחתו שגרים בסמוך – וכי רק לאחר כמה שעות, כאשר חזר לרכבו, מצא כי קרובי המשפחה של בעליו של רכב התובעת עומדים במקום וטוענים כלפיו כי רכבו פגע ברכב התובעת.

בפני העידו מר מרדכי קופרמן (להלן: "קופרמן"), קרוב המשפחה של בעל רכב התובעת, אשר גילה לראשונה את הפגיעה ברכב התובעת והעיד אף יאיר. עוד הציגו הצדדים לעיון ביהמ"ש את ההודעות שהגישו הצדדים לסוכני הביטוח ותמונות שצולמו שני הצדדים.

לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל וזאת מהטעמים הבאים:

עדותו של קופרמן באשר לכך שהוא זיהה את הרכב לאחר הפגיעה אינה יכולה להוות עדות ישירה באשר לאופן הפגיעה, שכן, הוא לא ראה במו עיניו את רגע הפגיעה ועדותו למעשה רלבנטית היתה רק לגבי העובדה שהרכב לא היה פגוע לפני המועד הרלבנטי ולגבי כך שהוא צילם את התמונות שהוגשו מיד בסמוך לאחר זיהוי הפגיעה. מעבר לכך, עדותו כללה סברות לגבי אופן אירוע התאונה.

יחד עם זאת, עדותו של יאיר, לא הותירה רושם מהימן ודווקא לאור עדות ההגנה, אני מוצאת שהגרסה של התביעה מסתברת יותר מאשר הגרסה של ההגנה.

ראשית, יאיר לא הצליח להסביר כיצד הוא נכנס לחניה ומדוע הוא ביצע את התמרון לקראת החניה, כפי שהוא תיאר, למרות שמאחוריו היו מקומות ריקים. בחקירתו הוא טען שכאשר הוא ביצע את החניה לא היה מגע בין שני הרכבים וכי הוא לא פגע ברכב התובעת, אך מהתיאור שלו באשר לחניה ומהתמונות של הרכבים כפי שצילם קופרמן, עולה שלא היתה כל סיבה שיאיר יבצע את החניה כפי שנחזה מהתמונות אלמלא הוא אכן זה שפגע ברכב התובעת. במיוחד ראו כי בחקירתו בעמ' 3, שורות 11-14, הוא מסביר שכשהוא החנה, מאחוריו לא היו רכבים ולפניו היה רק רכב התובעת. בהמשך לתשובה זו - כאשר הוא נשאל מדוע רכבו עומד בזוית, כאשר החלק הקדמי פונה כלפי חוץ אל תוך הכביש ומדוע הוא לא חונה "ישר" במקביל לחניה (אם לא היו רכבים מאחורה והיה לו מרווח לצורך חניה "ישרה" או לצורך תיקון החניה) – הוא לא סיפק תשובה מניחה את הדעת והשיב שהוא "עמד טוב" ולא היה צורך לתקן את החניה. קשה לקבל תשובה זו לאור התמונות מהן עולה שרכבו של יאיר פונה כלפי הכביש בזוית.

שנית, יאיר מסביר שאשתו היתה יחד איתו ברכב שעה שהוא ביצע את החניה, אך היא לא הגיעה לביהמ"ש למסור גרסה והדבר חשוב במיוחד, היות והיא זו שירדה מצד ימין של הרכב אל עבר המדרכה והיתה יכולה לספק מידע באשר לאופן בו הסתיימה החניה. בחקירתו הסביר יאיר כי אשתו עברה ניתוח לב פתוח כמה שבועות לפני הדיון ולכן לא הגיעה. אני יוצאת מנקודת הנחה שאכן כך הדבר ומאחלת לה איחולי החלמה שלמה, ויחד עם זאת, החוסר הראייתי יפעל לחובת ההגנה וניתן היה לבקש לדחות את מועד הדיון עד אשר תוכל אשתו של יאיר להגיע לביהמ"ש ולמסור את גרסתה.

שלישית, יאיר טען כי הרכב שלו לא נפגע ולא היו בו כל נזקים, ויחד עם זאת, כאשר הוצגו לו התמונות הרלבנטיות במהלך הדיון הוא אישר שיש שפשוף מקדימה על הרכב שלו (עמ' 2, שורה 30). עיון בתמונות מלמד שהשפשוף "מתאים" לפגיעה שנגרמה לרכב התובעת מאחור.

רביעית, מהתמונות עולה שהמיקום של הרכב של יאיר כפי שצולם על ידי קופרמן "מתאים" לנזק המעיכה שקיים בחלק האחורי של רכב התובעת.

חמישית, יאיר בחקירתו הסביר כי הוא דיווח לחברת הביטוח שלו על התאונה מיד למחרת (עמ' 2, שורה 28). עמדה זו מעוררת שני קשיים, האחד - אם יאיר טוען שהוא לא פגע ברכב התובעת, מדוע זה פנה לסוכן הביטוח שלו יום למחרת? והשני – מטופס ההודעה לחברת הביטוח (ת/2) עולה כי הוא הוגש רק 4 חודשים לאחר האירוע ולא כפי שמסר יאיר.

אשר על כן, אני מוצאת שהגם והמדובר בעיקר בראיות ההגנה, הגרסה של התביעה, לפיה הרכב היה ללא כל פגיעה עובר לחניה של יאיר וכי הפגיעה נצפתה רק לאחר החניה של יאיר, בגלל החניה של יאיר, הינה גרסה שמסתברת יותר במאזן ההסתברויות האזרחי לאור כל שפורט מעלה – למרות שאין עדות ראיה באשר למנגנון הפגיעה המדוייק.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 6,680 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום, בתוספת החזר אגרת ביהמ"ש ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ (כולל מע"מ) והכל בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: